כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְעוֹלָם סִפְּרוּ לִי כֻּלָּם

עַל הָאָרֶץ שֶׁכֹּה אָהֲבָה נַפְשָׁם.

אֲנָשִׁים טוֹבִים, פַּרְדֵּסִים שׁוֹפְעִים,

אֶרֶץ שׁוֹקֶקֶת חַיִּים.

בֵּין הַחוֹף לְהַר, בֵּין הַשֶּׁלֶג לַמִּדְבָּר,

זוֹ הָאָרֶץ שֶׁנּוֹפִים יָפִים רַבִּים לָהּ.

הוֹ מוֹלַדְתִּי מֵרַחְמְךָ נוֹלַדְתִּי,

כָּאן בָּאָרֶץ שֶׁכֹּה אָהֲבָה נַפְשִׁי.

כְּשֶׁגָּדַלְתִּי סִפְּרוּ לִי מַנְהִיגַי

סִפּוּרִים עַל שֵׁרוּת, “לְמַעַן הָאָרֶץ!” כָּךְ סִפְּרוּ,

בְּעִקְבוֹתֵיהֶם שַׂמְתִּי צְעָדַי,

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת וְלֵב שָׁלֵם.

נָתַתִּי הַכֹּל, אֶת הַדָּם שֶׁנִּסְפַּג בְּחֹל,

אֶת הַצַּלָּקוֹת בַּגּוּף וְגַם בַּנֶּפֶשׁ.

אַךְ סָמַכְתִּי עַל הָעוֹמְדִים בָּרֹאשׁ,

שֶׁל הָאָרֶץ שֶׁכֹּה אָהֲבָה נַפְשִׁי.

אֶת דַּרְכִּי שֶׁלִּי מָצָאתִי, וְאֶת עֵינַי פָּקַחְתִּי,

וְלִבִּי נֶחְמָץ לְנֹכַח הָאֱמֶת.

“לְמַעַן הָאָרֶץ!”כָּךְ סִפְּרוּ,

אַךְ עִנְיָנָם רַק הוֹד וְכוֹחַ

עוֹד קוֹמָה לְעוֹד אַרְמוֹן לְעוֹד שַׁלִּיט.

כֵּן לִבִּי צָלוּל, מוּל עוֹד נְאוּם חָלוּל

מוּל עוֹד סִפּוּר אוֹדוֹת עוֹד “הֵם” וְעוֹד “אֲנַחְנוּ”

אנא חִדְלוּ מִלְּשַׁסֵּעַ, כֻּלָּנוּ יְלָדֶיהָ

שֶׁל הָאָרֶץ שֶׁכֹּה אָהֲבָה נַפְשִׁי.

וְעַתָּה אֲנִי כָּאן שָׁר לָכֶם אֶת שִׁירִי,

וּמְבַקֵּשׁ שֶׁתַּקְשִׁיבוּ אֶת מֵיתָרֵינוּ נְכַוֵּן

נְנַגֵּן שִׁיר אֶחָד, לֹא כְּנֶגֶד כִּי בְּעַד,

שִׁיר הָאָרֶץ שֶׁכֹּה אַהֲבָה נַפְשִׁי.

אֶת שֶׁנַּעֲשָׂה לֹא נָשִׁיב,

אַךְ עוֹד לֹא מְאֻחָר לְהָגִיב

בָּרְחוֹבוֹת, בַּלֵּב וְגַם בַּיַּעַר.

לוּ רַק נִזְכֹּר אוֹתָהּ, אֶת חַסְדֵי תִּפְאַרְתָּהּ,

שֶׁל הָאָרֶץ שֶׁכֹּה אָהֲבָה נַפְשִׁי.