חוף הבונים
את השיר הזה אני חי מחדש כמעט בכל שנה. כי הוא נכתב מתוך חוויה מאוד ספציפית שהיא ממש אבן יסוד בתרבות המקומית של איזור חוף הכרמל היכן שגדלתי.
מדי קיץ, חוף הבונים מתמלא ברשתות צל וזולות. סוג של כפר מוקם שם על קו החוף ובחלק מהאיזורים מתפתחים חיי קהילה של ממש שעשויים להמשך כמעט חצי מהשנה.
כנערים לא ממש היינו יוצאים לפאבים או למסיבות, כשרצינו באמת לבלות – היינו מקימים זולה בחוף. זה היה החופש האמיתי, המקום שאתה יכול לפגוש בו אנשים חדשים ולהאט את הקצב.
יש לי זיכרון חזק מאוד של איזו פקידה שמתקשרת אלי מהצבא קצת אחרי שסיימתי את הבגרות האחרונה בכיתה יב׳.
היה לי בערך חודש בין הבגרות האחרונה לתאריך הגיוס שלי, והייתי באיזו נקודה של חופש מוחלט בין העולמות. אני יושב שם על החוף ורואה שקיעה והפקידה מדברת איתי משהו על מיונים, או שיבוצים, לא זוכר כבר.
אני כן זוכר את חווית הניגוד החריפה שהייתה בין שיחת הטלפון שמבשרת על מה שעתיד לבוא לבין המציאות החיצונית היפייפה של השקיעה הצבעונית על החוף הלבן של הבונים.
רגע מושלם למות בו
כשהתגייסתי והייתי יוצא הביתה לסופשים והחברים היו עושים זולה, לא הייתה שאלה – אני בחוף. מבחינתי אלו היו רגעים של שחרור מוחלט מהכבלים הנוקשים והיומיומיים של השגרה הצבאית.
כשהייתי חוזר לזולה הייתי נזכר – ״זה זמני, אתה תשתחרר ותחזור לכאן לחוף, והכל יהיה בסדר״. ובאחד הלילות האלו כששכבתי במזרן ושמעתי את רחש הגלים העדין, והרגשתי את רוח הקיץ החמימה מלטפת אותי, חוויתי רגע מאוד נדיר – רגע של שלמות אמיתית.
רגע של הערכה עמוקה על מה שיש לי, על זה שיש לי את המקום הזה והאנשים האלו בחיים האלה. שכל הצלילים במקומם, וכל התחושות נעימות. ואם אחזור לEternal Sun, לאותו מוות שצועד לצידי ומזכיר לי שחיים רק פעם אחת – פתאום עברה בראשי מחשבה ״איזה רגע מושלם למות בו״.
מחשבה קצת קודרת הא? אבל הייתה בה אמת. אם הייתי הולך עכשיו, הייתי הולך מסופק, בלי שום רצון לא ממומש, בלי שום תחושת החמצה או פספוס, ככה מושלם היה הרגע ההוא.
סוף המסע
השיר הזה What a Wonderful Day מנסה לתאר את אותו יום מושלם, את הניגודיות בין אותה חווית שלמות מוחלטת לבין המוות שמוזמן לבוא בזה הרגע. העיקר שלסיפור שלי יהיה סוף טוב, כזה שאפשר לשיר עליו.
וכך נגמר לו האלבום, ואיתו נגמר לו סיפורו של האדם עם גיטרת הברונזה שראה את היער עולה בלהבות, שצעד במדבר, שהתאהב, שרצה לברוח מהכלא, שהיה אסיר נמלט שהתאהב בטרמפיסטית, שהבין שחיים רק פעם אחת ועליו לנצל כל רגע ולהפוך את הדרך לבית שלו, ברגע אחד מושלם הוא עצר, והלך לעולמו.
ואתם שקראתם עד כאן, אני רוצה להודות לכם מעומק הלב על תשומת הלב שהקדשתם ליצירה שלי, היא חלק בלתי נפרד ממי שהייתי וממי שאני היום. תודה שנתתם לי הכרה ועדות בעיניים ובאוזניים שלכם.
גם אם אני לא מכיר אתכם, כולי תקווה שעוד ניפגש יום אחד, על איזה חוף, או איזו דרך.
מילות השיר
What a Wonderful Day
