לחלום על הרפתקה
בשונה משירים אחרים באלבום את תהליך הכתיבה של השיר הזה אני זוכר היטב. השיר נכתב לצד כמה שירים נוספים בעמדת שמירה בשבטה – בסיס הכשרה של תותחנים. לימים שמעתי שמועה שבעמדת השמירה הזו בדיוק נכתבו כמה מהלהיטים הגדולים של משינה. השיר הזה במידה רבה ממשיך את הקו הנוודי של אותו אסיר נמלט שמתאהב בטרמפיסטית או של אותו אדם שרוצה לשבור את החומות ולברוח מהכלא.
שם בתוך הרגעים המשמימים ביותר של השירות הצבאי, בשמירות ליליות שלא נגמרות, שם ייחלתי לחופש, לנדודים, למסע והרפתקה. דמיינתי את עצמי כחייל משוחרר שמסתובב בעולם ללא בית, ושמח על כך שאין לו בית, כי הדרך היא הבית שלו. אני מאוד מחובר לארכיטיפ הנווד הזה שלא זקוק לדבר, והרגליים שלו נושאות אותו ממקום למקום, הוא מדבר עם האדמה וההרים והרוחות והם מכווינים את צעדיו.
לצעוד בעקבות השיר
בערך 7 שנים אחרי שהוא הוקלט הייתי בפעם הראשונה בהודו. אני ונועה (בת הזוג שלי) היינו כפר נידח מאוד בעמק צ׳אמבה שבצפון הודו ופתאום הרגשתי את התחושה הזו, שאני נווד, והדרך ביתי. הוצאתי גיטרה ורציתי לנגן את השיר הזה, אבל הוא היה באנגלית. וכמו שכבר כתבתי על Man with a Bronze Guitar – אני מרגיש שאני לא יכול לשיר יותר שירים שלי באנגלית.
יש משהו בכתיבה בשפה שהיא לא שפת האם שלך שבעבורי לפחות היוותה מעין מסכה. משהו להסתתר מאחוריו כדי שאני לא אצטרך באמת להתכוון לכל המילים שאני שר. יש משהו מפחיד בלשיר בשפה שאתה מדבר בה, משהו מאוד חשוף ופגיע. אז מה עושים? מתרגמים. במשך שלושה ימים ישבתי על השיר הזה ודייקתי כל מילה מחדש, שיניתי לו קצת את הלחן והפכתי אותו למסתורי ומינורי יותר.

כיום אני מרגיש שכשיר בעברית הוא הרבה יותר מדוייק, יפה וציורי. ועדיין כשאני שומע את הגרסה הישנה שלו באנגלית אני ממש מצליח לראות את הנופים המדבריים של שבטה, את הנעליים המאובקות והמדים הירוקים. אני נזכר באותה כמיהה להרפתקה וחופש, ואני שמח כיום על הנוודות הפנימית הזו שאני חי. כאדם שמנסה להקשיב לדרך עצמה כמדריכה, כמו שאומר הביטוי ״חכמה הדרך מן ההולך בה״, וזו לדעתי כל התורה על רגל אחת.

מילות השיר
Just a Lonesome Rider (and the Road is my Home)
Ready to roll feeling alive
Seeing life pass me by still I’m standing aside
Long as I am breathing long as I ride
My oh my I will be satisfied
Not planning on staying nor laying my bones
I’m just a lonesome rider and the road is my home.
I will follow my feet till the day I die
Keep on marching day and night, between the dirt and the sky
I’ve never felt hungry always been full of lies
And whenever I will feel like I will hang and cry
My skin is my armor and my ass is my throne
For I’m a lonesome rider and the road is my home.
It was a one night stand under the stars
Just a bottle of scotch and a wooden guitar
Mother earth is asking “tell me who you are?”
I’ll tell you what you want just put a tip in ma jar
She hands me a mirror says “you’re never alone”
Though I’m a lonesome rider and the road is my home.
I’ll consume my reality in a circle of stones
Climbing up feeling high forever alone
The wind’s by my side and the trees say hello
They remind me my name I had so long long ago
I’ll pass to myself the fragrant bouquet of thorns
For I’m a lonesome rider and the road is my home.
I have seen everything now let’s see the rest
I’m out of my shell I’m burning the nest
When I see the sun calling ahead in the west
My heart beats like a drummer down deep in my chest
“Would you like a cozy room? Don’t you roll like a stone!”
No I’m a lonesome rider and the road is my home.