כשאני שומע את עצמי שר באלבום הזה, זה כמו לשמוע אדם אחר.
הייתי אז חייל משוחרר בן 21, כותב ושר רק באנגלית מתוך רצון להדמות לזמרים האמריקאים והבריטים שהערצתי וגם מרצון לצאת עם המוסיקה שלי מהארץ יום אחד.
ככל שהתבגרתי גיליתי שהאנגלית יצרה מעלי מסכה שהפרידה ביני לבין המוסיקה, מעין שכפ”ץ רגשי ששמר עלי מאחורי שפה שהיא לא שלי. היום גם פחות מעניין אותי שהמוסיקה שלי תצא מהארץ, מבחינתי היא נוצרה מתוך החיבור לאדמה הזו, וכאן היא אמורה להישמע.
למרות שהאלבום הזה מרגיש לי קצת כמו לשמוע גרסה מוקדמת ובוסרית של עצמי, למדתי עם השנים להתאהב בו מחדש, להעריך מחדש את עצמי הצעיר והתעוזה והאומץ שהיו לו, וגם לחמול לו על כל מני דברים שאני עדיין שומע כשאני מקשיב לעצמי שר. מבחינתי האלבום הזה הוא אבן דרך ענקית במסע המוסיקלי שלי, והאופן שבו הוא הגיע לעולם נשמע כמו סיפור הוליוודי לא אמין בעליל.

האלבום הזה נוצר כמעט במקרה
יום אחרי שהשתחררתי הופעתי את ההופעה הראשונה שלי במסעדת חוף בנתניה. במקרה ישב בקהל אדם שהציג את עצמו כמנכ”ל של חברת תיירות סקי מצליחה והזמין אותי להופיע בעיירות סקי באירופה מול לקוחות שלו. חשבתי שלא שמעתי טוב אבל הוא הסביר “אהבתי את האווירה שיצרת כאן, אני רוצה את האווירה הזאת גם אצלינו באירופה”.
עוד לא עברו 24 שעות מאז שהשתחררתי, לא הספקתי להיות אפילו לרגע חייל משוחרר מבולבל וכבר נראה שהחיים סוללים לי דרך. קיבלתי הצעה לטוס לארבעה חודשים לאירופה, לקבל על זה שכר, להופיע 3 פעמים בשבוע, לנדוד בין עיירות סקי באלפים המושלגים באיטליה, אוסטריה וצרפת, לאכול בבתי מלון ולגלוש כל היום. ואם זה לא מספיק, רונן כץ מנכ”ל סקידיל הציע לי לחמם את ירמי קפלן באירוע פתיחת העונה ולחמם את ברי סחרוף מול 800 איש באירוע סוף העונה.
הזדמנות זו לא מילה, מה שקיבלתי כאן זו מתנה שמעטים מאוד זוכים לקבל. ידעתי שאני צריך לנצל אותה עד תום. “אני אפיק אלבום” אמרתי לגיורא מראני, חברי הטוב מהצבא שליווה אותי בכל התהליך הזה. הוא ארגן לי את ההופעה בנתניה, היה בקשר עם רונן ואפילו בא איתי לפגישה איתו. היו לי בערך שלושה חודשים להפיק את האלבום עד הטיסה. אבל איך אני אמור לעשות את זה? איך מפיקים אלבום בכלל?
אז... איך מפיקים אלבום?
מתוך עשרות שירים שכבר הספקתי לכתוב במהלך חיי הקצרים בחרתי שבעה, וביקשתי משלושה חברי ילדות טובים שיצטרפו אלי ויתנו חיים לשירים האלו. נועם לוי על התופים, אמיתי קדמי על הגיטרה וניצן חן על הבס. גיא רובינשטיין שהגביר אותי באחת ההופעות הראשונות שלי הציע את האולפן שלו ותוך שלושה חודשים כבר היה אלבום.
במהלך ההפקה של האלבום המשכתי להופיע וגיורא ליווה אותי בכל צעד. באחת ההופעות באותה מסעדה בנתניה אני זוכר שהיו ממש מעט אנשים. בסוף ההופעה אני וגיורא דיברנו על זה, ועל התחושות שזה מעלה. אמרתי לו “שמע, מספיק שיש מישהו אחד שמקשיב – אני מוכן לנגן בשבילו. קצת כמו לנגן סביב המדורה עם כמה חברים”.
ואז ברגע אחד ראיתי בעיניי רוחי איך תראה עטיפה של האלבום, ומיד הגיע גם השם – “שלושה הם קהל – Three’s a Crowd”. והקהל יהיה קהל של שלושה – אדם שיכור, מנקה שעובד במקום וחתול. החתול יהיה היחיד שמקשיב.
רשימת השמעה

4:31

6:14

4:32

2:57

4:41

3:37

3:44
האלבום מקבל חיים
אורי גולדברג צייר בכישרון-על את העטיפה היפייפיה. תאריך הטיסה לאירופה הגיע והיה לי אלבום ביד, או יותר נכון – ברשת, הוא עדיין לא הודפס כעותק פיזי. אחרי ארבעה חודשים של הופעות בעיירות סקי הגיעה ההופעה של ברי סחרוף, זו שעמדתי לפתוח. “אתה לחוץ?” ברי שאל אותי מאחורי הקלעים, “נראה לי שלחץ זו התרגשות שעלתה על גדותיה. אני מתרגש, לא לחוץ” הוא חייך ואמר “בהצלחה”, ואני התעקשתי שנעשה יחד תמונה כדי שיאמינו לי שהרגע הזה באמת קרה.
ההופעה הייתה אדירה ועצמתית בטירוף.
כשחזרתי למאחורי הקלעים ניגש אלי אדם מבוגר ואמר לי “אחלה הופעה, תקליט את המוסיקה שלך”,
“האמת שיש לי אלבום” אמרתי לו, והוא דרש “אז תשלח לי אותו”.
“מי אתה?” שאלתי, “ניצן זעירא, המנכ״ל של נענע-דיסק”.
לא היה לי מושג מי זה או מה זה נענע דיסק אבל אחרי זה גיליתי שזו חברת התקליטים של ברי סחרוף, רמי פורטיס, ועוד רבים וטובים אחרים. שלחתי לו את האלבום והם הדפיסו אותו כדיסקים פיזיים והפיצו אותו לחנויות הדיסקים ברחבי תל אביב.
רגע אחרי שהצטלמתי עם הדיסק על המדף נחתה עלי הבנה – התמונה הזו היא כנראה הערך היחיד שיהיה אי פעם לנוכחות של הדיסק על המדף הזה. ככל הנראה אף אחד לא יקנה אותו כאן אף פעם, והוא יעלה אבק לצד אלפי דיסקים אחרים שמעלים אבק כבר שנים. נו טוב, לפחות יש תמונה.
סוף והתחלה חדשה
במשך שלוש שנים הופעתי עם שירים מהאלבום עם הרכבים שהלכו והתפתחו. הדרך המשיכה להוביל אותי במסלול מדהים של הצלחה, עד שברגע אחד הרגשתי שהחיבור העמוק שלי למוסיקה הלך לאיבוד, ואני כבר לא באמת מחובר אליה. הפסקתי בבת אחת להופיע, פירקתי את הלהקה ונשבעתי שלא אחזור להופיע עד שלא אמצא את מה שאיבדתי. הדרך הובילה אותי למסע חדש, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. עוד על הסיפור על איך איבדתי את הדרך במאמר שכתבתי על ״שורשי המוסיקה״.
אמנם איבדתי את הדרך, אבל לפני שאיבדתי אותה גם צעדתי בה כמה צעדים בטוחים ומרגשים, והאלבום הזה, Three’s a Crowd היה צעד גדול, משמעותי ומרגש במיוחד.
עכשיו, ב2025, 9 שנים בדיוק מאז שהאלבום יצא החלטתי לחזור לאותם שירים של עצמי מן העבר ולכתוב את הסיפור מאחוריהם דרך נקודת המבט שלי כיום. אני יותר מאשמח אם תצטרפו אלי לצלילה קצרה אל עולמות פנימיים-מוסיקליים דרך שבעת השירים האלו והסיפורים שמאחוריהם.
שירי האלבום

קרדיטים
- מילים ולחן, שירה מובילה, מפוחית, גיטרה אקוסטית – זנדי.
- גיטרה חשמלית, קולות רקע – אמיתי קדמי.
- גיטרה בס, קולות רקע – ניצן חן.
- תופים – נועם לוי.
- שירה בשיר 4 – מוריה לומברוסו.
- חצוצרה בשיר 1 – עמרי פלד.
- הקלטה, מיקס, מאסטרינג, גיטרה אקוסטית, קולות רקע – גיא רובינשטיין.
- עיצוב אמנותי – אורי גולדברג.
- גרפיקה – ברק רובינוביץ’ ותם זנדמן.